בקורסים רבים באקדמיה נדרשים הסטודנטים להשיב על שאלות פתוחות (להבדיל משאלות רב־ברירה), למשל בבית הספר למשפטים, במדעי הרוח, במדעי החברה ועוד. ברוב המקצועות אין הגשת מטלות לבדיקה במהלך הסמסטר, והישגיהם של הסטודנטים נמדדים בעיקר בבחינה מסכמת שציונה לרוב מנורמל. הבעיה המרכזית במצב הקיים היא שהסטודנט הממוצע אינו זוכה לתרגל את הידע שרכש לאורך הסמסטר ולקבל משוב על יישום הידע. בעידן הלמידה המקוונת הבעיה אף מחריפה, וללא למידה בין השיעורים אין שיפור ביכולות הסטודנטים, ועלולה להיות אף נסיגה. הסיבות המרכזיות למיעוט המשוב שניתן למטלות פתוחות הן משאבים מוגבלים ויחס חניכה לא מספק (סטודנטים רבים למרצה אחד) שעלול להביא לעומס עבודה רב מדי על המרצים. כתוצאה מכך חלק לא מבוטל מהסטודנטים מוותרים על תהליך הלימוד בזמן הסמסטר ומרכזים למידה של סמסטר שלם מספר ימים לפני הבחינה.

כמו כן כאשר סטודנטים מבקשים לתרגל שאלות, עליהם להעריך את הפתרון שניסחו בעצמם על סמך השוואה לפתרון מוצע ללא כלים ראויים להערכה אמיתית. לכן לעיתים הפעם הראשונה שבה הסטודנטים זוכים לקבל משוב או אינדיקציה לרמת השליטה בחומר היא כאשר הם מקבלים את ציונם בבחינה הסופית.